![]() |
|||||||
![]() |
חדשות ומאמרים |
![]() |
|||
ציוד ותצפיות |
|||||
צילום
אסטרונומי לכל אחד מי
לא נחשף לתמונות המרהיבות של טלסקופ החלל ע"ש האבל ומי לא התפעל מתמונות
התקריב של כוכבי הלכת שצולמו באמצעות לווינים
וגשושיות? מאז שיגורו של טלסקופ החלל, הפכו תמונות
גרמי השמים המרהיבות לחלק מהתרבות העולמית הגלובלית שכולנו חשופים אליה.
אולם, מסתבר שההתפתחות הטכנולוגית הכבירה בעשורים האחרונים, בעיקר בתחום
הצילום הדיגיטלי, הפכו את אמנות הצילום האסטרונומי לזמינה לכל אחד, הן מבחינת
היכולת והן מבחינת העלות. בסדרת כתבות זו אסקור את התפתחות הצילום האסטרונומי
לחובבים. אי
שם בשנות ה-60 וה-70, נחשפתי אל עולם האסטרונומיה
לראשונה. הספרים היחידים שבהם התנוססו תמונות של כוכבים היו ספר דע את החלל
של יצחק לבנון הזכור לטוב וכן האנציקלופדיות של תרבות ומכלל. על אינטרנט
לא היה מה לדבר לא כל שכן על מגזינים מהודרים ומעוצבים בשפות נוכריות. התמונות
המרהיבות ביותר שהכרתי היו של גרמי שמים מהוהים, מצולמים בשחור לבן, שגם
איכות הדפוס בימים אלה לא היטיבה עמם, בלשון המעטה. לעתים לא היה ברור אם
מדובר בצילום מקורי שהעתק ממנו הוכנס אל הספר או בציור שהתבסס על הצילום.
כמובן שלאיכות הצילומים לא היה קל קשר לכוח המשיכה של ספרים אלה ונברנו בהם
עוד ועוד. בתחילת שנות ה-70 התוודעתי
אל מצפה הכוכבים בגבעתיים. בימים אלה היה המצפה ממוקם על גבעה רמה בפאתי
גוש דן, כשמסביב רק חול וחול, כמאמר הגששים. כאשר כובו האורות והשמש הלכה
לישון, יכולת לראות לעתים את שביל החלב. היום המצפה נותר על מקומו אך תנופת
הבנייה המואצת של גוש דן סוגרת עליו מכל עבר.
בד בבד עם תחילת עבודתי במצפה כנער, התחלתי את צעדי הראשונים בתחום
הצילום. כנער שעבד במקום היו לי מפתחות המצפה והייתי נשאר שם אחרי שאחרון
המבקרים עזב ומתאמן בצפייה בטלסקופ, בעיקר בעזרת חברים קרובים, שותפים לתחביב,
רובם ככולם נושאים היום את הקידומת ד"ר ופרופ'
לפני שמם. מכיוון שעמד לרשותי הטלסקופ הראשי של המצפה, טלסקופ עדשות משוכלל
שקוטרו ובכן,
לא היתה תשובה חד-משמעית לשאלה זו. זה היה תלוי בסוג הטלסקופ שלך,
בסרט הצילום ורגישותו ובגוף אותו מצלם. ולא היה אינטרנט שבו יכולת לשאול
את החברים בפורום. לכן, ניסוי וטעייה. היית צריך לשרוף סרט צילום שלם, על
36 תמונותיו, כדי לגלות שאם היתה תמונה טובה,
היא לא היתה במיקוד ואם היא אכן היתה במיקוד
זמן החשיפה לא טוב וכהנה וכנה. וכאן המלכוד – אם רצית תמונה באיכות טובה,
הסתבר שיש להשתמש בסרטי צילום בעלי רגישות נמוכה (אסא נמוך), מה שהגדיל את
זמן החשיפה. לכאורה, אין בעייה. רוכשים כבל מיוחד
לצילום בזמן חשיפה ארוך ומצלמים. אלא שכאן נכנסים שני גורמים עוינים לתמונה:
האחד, תנועת הירח או כוכב הלכת על פני השמים כתוצאה מסיבוב כדור הארץ סביב
צירו. מסתבר, שהמנוע של הטלסקופ שהיה עוקב אחרי גרמי השמים היה טוב עבור
תצפיות לקהל הרחב והוא אכן שמר את גרם השמים במרכז שדה הראייה ואפשר להרבה
אנשים לצפות בטלסקופ ללא צורך לכוונו מחדש מדי כמה דקות. אלא שהמנוע לא היה
כה מדויק כאשר מדובר בצילום גרמי שמים שכל סטייה קטנה גורמת למריחת הדמות.
השני – זמן חשיפה ארוך משנייה אחת או שתיים, גורם לכך שהאטמוספירה תטשטש
את התמונה. אכן, מלכוד 22. אגב,
הסיבה השנייה גרמה לכך שבעידן הצילום האנלוגי, לא היו תמונות איכותיות של
כוכבי לכת והיה צורך להמתין הן לחלליות שיצאו מחוץ לאטמוספירה או להתפתחות
הצילום הדיגיטלי שיפחית משמעותית את זמני החשיפה. למרות
כל הקשיים והודות לעובדה שהירח אורו חזק ואפשר לצלמו גם בזמני חשיפה קטנים
יחסית הצלחתי לצלמו, צילומים בשחור לבן, ולקבל את המכתשים שעל פניו. לא אשכח
את השאלה של בעל החנות ששאל אם צילמתי גבס.
כעת, לאחר שעמדתי באתגר וצילמתי את פני הירח בשחור לבן, הגיעה העת
לעבור לצילום צבע. כאן היו שתי מכשלות: האחת, סרטי הצבע נבדלו משמעותית ברגישותם
והשנייה, המחיר. סרטי צילום בצבע היו יקרים משמעותיים מסרטי צילום שחור לבן
וגם היה די קשה לפתחם לבד. כל זה לא הפריע לצלם את שלושת כוכבי הלכת המאתגרים
ביותר – מאדים, צדק ושבתאי. |