חדשות ומאמרים

מערכת השמש

הגשושית EPOXI  חושפת את סודות השביט Hartley 130P

מאת: ד"ר יגאל פת-אì

ביום חמישי, ה-4 בנובמבר 2010, בשעות הערב לפי שעון ישראל, החלה הגשושית EPOXI    לשדר תמונות תקריב כאשר היא מתחילה את המעבר שלה סמוך לגרעין של השביט Hartley 103P.  שביט זה חף בנקודה הקרובה ביותר לשמש במסלולו שבוע קודם לכן, ב-28 באוקטובר. כמה שעות קודם ממפגש היתה הגשושית במרחק של כמיליון ק"מ מהשביט והיא התקדמה אליו בקצב של כ-12 ק"מ לשניה, כאשר המטרה היא להגיע למרחק של 700 ק"מ בלבד מגרעין השביט. כל אתה עת מצלמות הגשושית מצלמות את השביט ושלוחות את הנתונים חזרה הביתה. את השלבים האחרונים בניווט לכיוון הגרעין הפעיל של השביט תעשה הגשושית תוך שימוש בניווט אוטומטי שיתביית על הגרעין המוארך, הבהיר של השביט. בשל מרחקו של השביט מכדור הארץ (כ-23 מיליון ק"מ) והמהירות הגדולה שבה מתקרב הגשושית לשביט, אין אפשרות לבצע ניווט מכדור הארץ כיוון שלאור נדרשות כשתי דקות בכל כיוון, כך שמרגע שנדרש תיקון לאור נתונים הנקלטים בעדשות המצלמות ועד קבלת הפקודה מכדור הארץ במחשבי החללית, עובר זמן קריטי.  

גרעין השביט הופך להיות פעיל יותר ויותר ככל שהוא מתקרב אל השמש. כל עוד הוא במרחק גדול מהשמש הוא לא יותר מכדור קרח קפוא. כשהוא מתקרב אל השמש, קרינת השמש מחממת את פניו וגל חום מתחיל להיכנס אל תוך השביט. הקרח מתחיל להתנדף (עובר למצב גזי) ויחד עמו משתחררים גזים ואבק הכלואים בקרח. לאחר המעבר הקרוב של החללית ג'יוטו סמוך מאוד לגרעין השביט האלי בשנת 1986, התחוור שגרעיני השביטים שחורים כתוצאה מהתמצקות חומרים אורגניים על פניהם, חומרים שמקורם בחומרים שהיו בתוך השביט והועפו החוצה. חומרים אלה יוצרים קרום קשה על פני השביט, לעובדה זו השפעה גדולה על אופן שחרור אדי המים, הגזים והאבק – אלה יוצאים מתוך שקעים וחריצים בקרום הקשיח של השביט בסילונים עזים. הגזים והאבק יוצרים הילה סביב השביט וגודלה של ההילה סביב גרעין שביט Hratley 103P  הוא כמה מאות אלפי ק"מ (כל המהומה הזו נוצרת מגרעין שביט שגודלו כשני ק"מ בלבד!). לחץ הקרינה של השמש דוחף את האבק הלאה ויותר את זנב השביט. בה בעת קרינת השמש והחלקיקים הנורים ממנה מיננים חלק מהגזים המצויים בהילה וכן מפרק את מולקולות המים.  

אחת התגליות הראשונות שהתגלו במפגש הנוכחי הוא שחרור מסיבי של של גז ציאניד (CN) מגרעין השביט. מולקולות אלה נצפות בדרך כלל בשביטים אך בשביט Hartly 103P   נצפתה עליה בשכיחות הציאניד ברמה של פי 5 מהנורמה. בעת ההתפרצות של גז הציאניד לא נצפתה עליה יוצאת דופן בשחרור האבק מתוך גרעין השביט, כך שיתכן שמדובר בשחרור של גז כאשר גל החום הנכנס פנימה הגיע אל כיס גז המצוי מתחת לקרום הקשיח של השביט. 

למשימת EPOXI   היסטוריה מרשימה. היא החלה כמשימת Deep Impact   ששיאה היה בשיגור קליע אל השביט Temple I    ב-4 ביולי 2005. מטרת הקליע היתה לחדור את קרום השביט ועל ידי חקירת התנהגות החומר הנזרק בעת הפגיעה להבין את המאפיינים הפיזיקליים של הרכב פני השטח של השביט. משימת Deep Impact   היתה המשימה המוצלחת ביותר לחקר שביטים והתוצאות שהתקבלו הוסיפו נדבך חשוב מאוד לידע שלנו בנוגע לשביטים. אגב, לנושא התוצאות של Deep Impact   נקודה ישראלית – חלק מהתוצאות שהתקבלו כתוצאה משיגור הקליע התאימו התאמה מלאה לניסויים שבוצעו במעבדה לחקר שביטים במחלקה לגיאופיזיקה ומדעים פלנטריים באוניברסיטת תל-אביב, על ידי צוות שכלל את פרופ' עקיבא בר-נון, ד"ר דיאנה לאופר ואת עבדכם הנאמן. 

לאחר שיגור הקליע לכיוון השביט Temple 1  הופנתה החללית אל עבר השביט Hartley 103P. ההבדל בין שתי המשימות הוא במעבר הנוכחי סמוך מאוד לגרעין שביט פעיל, ממש בנקודה שבה הוא בקרבה המרבית לשמש.