חדשות ומאמרים

מערכת השמש

היפוך החורף וליקוי ירח

מאת: ד"ר יגאל פת-אì 

השמש היא מקור החיים. עובדה פשוטה וברורה זו לא נעלמה גם מעיניהם של קדמונינו. בכלל, לכוכבים ולכל צבא השמים היתה משמעות גדולה ביותר בכל מה שקשור להשפעה על  דרכי חייהם (אם כי, באופן מפתיע, גם במאה ה-21 מרבית האוכלוסיה בטוחה שהכוכבים והמזלות שולטים על חייהם). 

לכן, קל להבין את הבהלה, החיל והרעד שתקפו את בני האדם כאשר חל פגם כלשהו בכל מה שקשור לגרמי השמים – בין אם הופעה של שביט, כוכבים נופלים או כוכבים אורחים (סופר נובות). כמובן, שתקלות הקשורות בשמש, מקור החיים, היו המפחידות ביותר ותופעות הקשורות במאורות עצמם, כמו ליקויי המאורות היו מרמזות על אסונות הקרבים ובאים. אמנם, הבבלים ידעו לחשב בדיוק גדול יחסית את מחזור הליקויים (עד היום, השם המדעי של מחזור ליקויי המאורות הוא הילה הבבלית – סארוס), אך ליקויי החמה לא היו התופעה היחידה המדאיגה בכל מה שקשור  בשמש. מדי שנה השמש איימה לרדת אל מתחת לאדמה לבלי שוב. 

בטורים הקודמים עמדנו על העובדה שהשמש מתווה מסלול דמיוני על כיפת השמים. בקיץ היא מצויה גבוה מעל האופק. ביום הארוך ביותר היא מצויה בשיא גובהה ולאחר מכן היא מתחילה במסעה לקראת האופק; מדי יום, לאחר היום הארוך ביותר, השמש מצויה נמוך יותר מעל האופק הדרומי, בשעת הצהריים, כאשר היא מצויה בשיא גובהה בעת טיולה היומי על פני כיפת השמים. הקדמונים ראו בעיניים כלות את השמש מתקרבת מדי יום ביומו אל האופק בשלהי הקיץ, בחודשי הסתיו ותחילת החורף. לכל בר בי רב היה ברור שהסיבה לכך היא המעשים הרעים והחטאים שגורמים לאלים לכעוס. כמעט בכל תרבות אפשר למצוא מיתוס הקשור בירידתה של השמש אל השאול; החל בקרב הנצחי בין עישתר לתמוז, השמש, שהביא למותו של תמוז והמיתוס היווני על פאת'ון, בנו של השמש, שביקש, וקיבל, את הזכות לנהוג במרכבת השמש על כיפת השמים, אלא שחוסר ניסיונו הביא לכך שמרכבת השמש הידרדרה מהשמים ואיימה ליפול אל הקרקע. רק התערבותו של זאוס הביאה לכך שהעולם ניצל. 

לכן, אין זה פלא שהפולחנים החשובים ביותר הקשורים לשמש היו דווקא אלה שנחוגו לאחר היום הקצר ביותר, היום שבו השמש מגיעה לשפל במסעה השנתי על פני כיפת השמים ולאחר מכן, לאחר שהאלים התרצו והאמינו בתמימותם, כמנהגם מדי שנה, שהנה בני האדם חזרו בתשובה, והשמש חזרה לעלות ובא לעולם גואל. עד השנה הבאה, כמובן. פולחנים אלה,  נחוגו כבר בתקופה הפרה-היסטורית והראייה לכך היא מאות מעגלי האבנים הפזורים ברחבי כדור הארץ, שכל כולם לשמש מעין שעון גדול המורה על ימי השוויון והיפוכי הקיץ והחורף, כאשר המפורסם ביותר הוא בסטונהנג' באנגליה, המושך עד לעצם ימינו אנו, מאמינים רבים הממשיכים את מסורת הסגידה לשמש.  בתרבות הפטריארכאלית סימנה השמש את הגבריות, בניגוד לירח שיוצג על ידי נשים. המצרים ראו בעינים כלות את אוסיריס מת בתאריך זה רק כדי לקום לתחייה. בעולם היווני העתיק נחוגו חגיגות על ידי נשים הלומות יין לכבוד אל היין דיוניסוס. בעולם היווני-לטיני נחוגו חגיגות הסטורנליה לקראת היום הקצר ביותר. לאחר עליית הנצרות, חגג העולם הנוצרי את תחיית השמש על ידי לידתו של ישוע מנצרת, חגיגות הנחוגות עד עצם ימינו ב-24 בדצמבר, מיד לאחר לידתה המחודשת של השמש. 

הדים לחשש זה של האנושות אפשר למצוא גם במקומותינו, בתלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה: תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, עמד וישב ח'  ימים בתענית ובתפלה, כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים, לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים. הואקבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים.  למרות שחג החנוכה נחוג לכבוד ניצחונם של המכבים על היוונים, נותרו בו כל הסממנים של תחיית השמש ונצחון האור על החושך. חנוכה הוא יוצא הדופן מבין החגיגות לכבוד השמש כיוון שהמבנה הירחי-שמשי של החוח העברי גורם לכך שהחג עשוי לחול לפני או אחרי היום הקצר ביותר. 

אולם, מה יכול להיות יותר גרוע מכך שהשמש עתידה לרדת אל מתחת לאופק? ובכן, מותו של הירח. ליקוי ירח ביום הקצר ביותר היה עשוי להיות בעל צירוף מקרים בעל משמעויות מיסטיות ודתיות, אם כי בשל נדירות העניין אין לנו עדויות לאירועים כאלה, כיוון שפשוט לפחות ב-2000 שנים האחרונות היה רק ליקוי ירח אחד שחל ביום הקצר ביותר שנראה מאזורנו. ליקוי הירח המלא שייראה בעיקר מצפון אמריקה ביום שלישי ה-21 בדצמבר (ולא ייראה כלל מישראל...) יחול בדיוק ביום הקצר ביותר. אם כי עדיין, גם בתחילת המאה ה-21, אפשר לראות ברחבי הרשת תזזית, בעיקר של מיסטיקנים ומחשבי קיצין למיניהם, התוהים מהו פשר צירוף המקרים הזה ומהם השלכותיו.   

למעשה, ליקויים מאותה סדרת ליקויים חלים בהפרשים של 18 שנים ו-10 ימים לערך. מחזור כזה קרוי סארוס. לכל מחזור סארוס יש מספר (הליקוי שיחול ב-21 בדצמבר השנה הוא הליקוי מספר 48 מתוך סך של 72 ליקויים בסדרת הסארוס מספר 125).  

יש מחזור נוסף של ליקויים בן 19 שנים (מחזור זה נובע בדיוק מאותה סיבה שהלוח העברי, הירחי שמשי, והלוח הלועזי חוזרים על עצמם), אלא שאז מדובר בליקויים משתי סדרות שונות. כך שהליקוי הקודם שחל ב-21 בדצמבר, חל 19 שנים לפני הליקוי הנוכחי, בשנת 1991, אלא שאז חל היום הקצר ביותר ב-22 בדצמבר.  מסיבה זו, שהיום הקצר ביותר אינו חל תמיד ב-21 בדצמבר ושעשויה להיות סטייה בת יום אחד בזמן המחזור בין שני ליקויים הן מאותה סדרה אות במחזור בן 19 שנים, הביא לכך שהפעם האחרונה שבה חל ליקוי ירח מלא ביום הקצר ביותר היתה לפני 372 שנים ב-21 בדצמבר שנת 1638 (אז, אגב, אפשר היה לראות מישראל את חציו האחרון של הליקוי). (הערה לעניין חישוב תאריכים שחלו לפני שנת 1582: בשנת 1582 הוכנס לשימוש הלוח הגרגוריאני שדילג על 11 ימים תמימים (באותה שנה חל ה-15 באוקטובר מיד לאחר ה-4 באוקטובר, לכן, מקובל שהתאריכים בשנים אלה הם בלוח היוליאני).   

מאז שהתפתחה האסטרולוגיה ה"מודרנת" באלפיים שנים האחרונות אפשר למצוא ליקוי מלא נוסף שחל ביום הקצר  ביותר, בשנת 28 (ב-20 בדצמבר). היה זה ליקוי מלא שנראה רק בחלקו האחרון מאזור המזרח התיכון, כאשר הירח זרח כשהוא כבר לוקה (זה היה אחד מליקויי הירח העמוקים ביותר, כאשר באותו ליקוי מרכז הירח כמעט התלכד עם הקו המחבר את מרכזי כדור הארץ והשמש). כמובן שהאפקט של ירח הזורח לוקה אינו דומה לזה של הירח הלוקה כאשר הוא ברום השמים. לכן, נראה שמהאסטרולוגים  נחסכה הטרחה הכרוכה בפירוש ההשלכות שיש לפגיעה בשני המאורות בו זמנית.

הפעם הבאה, אגב, שבה יחול ליקוי ירח מלא ביום הקצר ביותר תהיה בשנת 2094 ושיאו יהיה בשעה 21:55 שעוננו, כלומר, הפעם נוכל לראותו במלואו מישראל. ובכן, הוא ייראה לפחות לעיני אלה מאיתנו שיקפידו על תזונה נכונה, אימונים גופניים, הימנעות מצפייה בחדשות  ושאר ירקות שיביאו אותם בבטחה לתאריך הנכסף.