פלוטו, Pluto

הרחוק מבין כוכבי הלכת (למעט פרקי זמן קצרים - ראה נפטון ).  החיפוש אחר פלוטו  החל בשנת 1905, לאחר שגילויו של נפטון לא פתר את כל אי ההתאמות בין התצפיות למסלולו המחושב של אורנוס .  האיש שהקדיש את מרבית זמנו לגילויו של פלוטו היה פרסיוול לוול ,  אך מי שגילה בפועל את פלוטו בשנת 1930, היה קלייד טומבו,   במצפה הנושא את השם - מצפה לוול. לאות הוקרה לפועלו של לוול, נקרא כוכב הלכת החדש בשם פלוטו, ששתי אותיותיו הראשונות הן ראשי התיבות של פרסיוול לוול.  בשנת 2006 הוחלט בכנס האסטרונומי שהתקיים בפראג על חלוקה חדשה של מערכת השמש, לפיה פלוטו אינו נמנה יותר על כוכבי הלכת הקלאסיים, אלא שייך לקבוצה הקרויה – כוכבי לכת ננסיים. החלטה זו שנויה במחלוקת. למרות ההחלטה,  פלוטו עדיין מצוין בספרות ובאתרי אינטרנט רבים כאחד מכוכבי הלכת הקלאסיים, בעיקר משיקולים היסטוריים.

פלוטו  מצוי במרחק ממוצע של 39.5294 יחידות אסטרונומיות מהשמש והוא משלים הקפה אחת סביבה  במשך 248.54 שנים, תוך שהוא 'מזדחל'  במהירות של 4.74 ק”מ בשנייה. את פלוטו קשה ביותר לראות מבעד לטלסקופים המצויים, בדרך כלל, בידי חובבים וקוטרו הקטן, הנאמד בכ- 2300 ק"מ בסך הכל, לא מאפשר תצפית נאותה בטלסקופים קרקעיים. יתרה מזו, פלוטו הוא כוכב הלכת היחיד שטרם זכה לביקור של חללית כלשהי, ולפיכך הידוע עליו מועט ביותר. מסלולו של פלוטו מוזר ביותר:  בשל האקסנטריות הגדולה שלו - 0.2482  - הוא חוצה את מסלולו של נפטון, ולפיכך יש החושבים כי הוא ירח  נמלט של נפטון. יתכן גם כי פלוטו הוא שביט  ענק, השייך לאזור הנקרא חגורת קויפר  החיצונית. באזור זה, המצוי מעבר למסלולו של נפטון, נתגלו גופים שקוטרם כמה מאות ק"מ וכנראה עשויים קרח. גם זווית הנטייה הגדולה של מישור הסיבוב של פלוטו, יחסית למישור המילקה,   עשויה לאשש את ההשערה, כי פלוטו עשוי להיות גרם שמים שמקורו באותה חגורת קויפר חיצונית. זווית הנטייה של מסלול פלוטו  היא  17°.148, וזו זווית הנטייה הגדולה ביותר של מסלול כוכב לכת  יחסית למישור המילקה.  יתרה מזו, ציר הסיבוב של פלוטו סביב צירו נטוי יחסית למישור הסיבוב שלו סביב השמש  ב- 122°.46, ומכאן, שתנועתו סביב צירו, הנמשכת 6.3872 ימים, היא בכיוון המנוגד יחסית למרבית כוכבי הלכת, להוציא את נוגה  ואורנוס.