עמוד הבית
מי אנחנו
פורומים ורשימת תפוצה
אלמנך שמי ישראל
אסטרו-לאב
ציוד לצפייה בשמיים
בנה במו ידיך
חדשות ומאמרים

 

מערכת השמש

גופים קטנים - אסטרואידים ושביטים

 
     
קרס
 
פאלאס
 
יונו
 
ווסטה
 
איריס
 
יונומיה
 
שביטים מחזוריים בהירים
   
   
 
 
 

גופים קטנים במערכת השמש 

בפרק זה יתנו אפמרידים עבור גופים קטנים במערכת השמש – שביטים ואסטרואידים.

בפרק הדן באסטרואידים ינתנו אפמרידים עבור ארבעת האסטרואידים הגדולים: קרס, פאלאס, וסטה ויונו (אנו כוללים בפרק זה את קרס אף על פי שרשמת הוא נכלל בקטגוריה של כוכבי לכת ננסיים). כמו כן ינתנו אפמרידים עבור אסטרואידים שבהירותם בעת הניגוד גדולה מבהירות 9. 

בפרק הדן בשביטים ינתנו אפמרידים של שביטים מחזוריים שבעת שיא בהירותם הם בהירים מבהירות 10 וכן עבור שביטים חדשים. מומלץ לעקוב תדיר אחר הנתונים כיוון שהם  עשויים להשתנות בשל שינויים במסלולי השביטים בגלל כוחות הפועלים על השביטים.

אסטרואידים (Asteroids)

גופים קטנים במערכת השמש שמצויים בעיקר במרחב שבין כוכבי הלכת מאדים לצדק. האסטרואיד הראשון התגלה בשנת 1801 בידי ג'וזפה פיאצי ונקרא קרס. קוטרו של קרס קצת יותר מ-900 ק"מ. קוטרם של מרבית האסטרואידים הידועים, שמספרם מגיע לאלפים, אינו עולה על כמה עשרות קילומטרים, ומיעוטם הם בעלי קוטר שמגיע למאות קילומטרים.

על פי המשוער, יש מאות אלפי אסטרואידים שקוטרם גדול מקילומטר אחד, אך המסה הכוללת של כל האסטרואידים אינה מגיעה לכדי אחוז אחד ממסת הירח שלנו. לחלק מהאסטרואידים יש ירחים קטנים שמקיפים אותם, והאסטרואיד הראשון שהתגלה כבעל ירח משלו היה אידה וירחו דקטיל שהתגלו בשנת 1994. קוטרו של אידה כמה קילומטרים. מתצפיות של שינויי הבהירות של אסטרואידים ידוע כי הם סובבים סביב צירם. צילומי מכ"ם וצילומי תקריב של אסטרואידים מגלים שפניהם זרועות מכתשים. האסטרואידים מתחלקים על פי המבנה שלהם לכמה קבוצות עיקריות:

קבוצה C – כהים ומכילים בעיקר פחמן, עמם נמנים יותר מ-70% מהאסטרואידים.

קבוצה S – אסטרואידים סלעיים, שהגוון השולט בהם הוא ירקרק ועמם נמנים כ-15% מהאסטרואידים.

קבוצה M – אסטרואידים המכילים מתכתיות, שעמם נמנים יתר האסטרואידים.

מקור האסטרואידים בענן הגז והאבק שממנו נוצרה מערכת השמש (הערפילית השמשית). האסטרואידים נוצרו באזור הגבול שבו חום השמש המתהווה נידף את הקרח שהיה מרכיבה העיקרי של הערפילית השמשית שממנה נוצרה מערכת השמש. בשל כוחות הגאות של כוכב הלכת הגזי הענקי צדק, התנקה המרחב בינו לבין מאדים מחומר, והחומר שנותר לא הספיק כדי ליצור כוכב לכת שלם. הסוגים השונים של האסטרואידים נוצרו עקב התנגשויות בין האסטרואידים לבין עצמם.

אף שמרבית האסטרואידים מצויים במרחב שבין צדק למאדים, מקצתם פולשים אל מערכת השמש הפנימית וכמה אסטרואידים מגיעים קרוב לכדור הארץ, לפעמים קרוב מדי. חלק מן האסטרואידים הקטנים הם מקור למטאוריטים. מאמינים כי הכחדת הדינוזאורים נבעה מפגיעתו של אסטרואיד ענקי, שקוטרו כמה קילומטרים במפרץ יוקטן במקסיקו לפני 65 מיליון שנה. 

שביט (Comet)

גוף קטן שגודלו מגיע עד כדי כמה עשרות (במקרים קיצוניים למאות) קילומטרים, שסובב סביב השמש. לאחר מעברו של שביט האלי ליד השמש בשנת 1986 אוששה ההשערה שהשביטים עשויים ברובם מקרח ומאבק. כאשר שביט מתקרב לשמש, נוצרת סביבו הילה שנגרמת מהתחממות השביט ונידוף חלק מהקרח המצוי סמוך לפני השטח של השביט.

כאשר השביט מתקרב לשמש, דוחפת רוח השמש את הגז והאבק שבהילה הלאה מהשביט וכך נוצר זנב השביט. לא בכל מקרה נוצר זנב משמעותי לשביט. בשביטים שבהם יש קרח מועט סמוך לפני השטח, או שפני השטח שלהם אטומים, כגון שביט אנקה המחזורי, נוצר זנב קטן. הילת השביט עשויה להגיע לקוטר של מיליוני קילומטרים בשביטים הגדולים וזנב השביט עשוי להגיע לאורך של עשרות ואף מאות מיליוני קילומטרים.

מקורם של השביטים בעננת אורט (Oort, על שם הפיזיקאי אורט, שפיתח את המודל בשנות ה-50 לאחר שאופיק הציע אותו לראשונה בשנת 1932). המודל של אורט מניח שהשביטים באים ממעטפת המצויה ברדיוס של 50,000 עד 100,000 יחידות אסטרונומיות מהשמש. בשל אי יציבות במעטפת, נזרקים שביטים פנימה והם עשויים להיתפס על ידי כוח המשיכה של השמש או כוכבי הלכת ולהפוך לשביטים מחזוריים, בעלי מסלול אליפטי. שביטים שמהירות תנועתם גדולה ממהירות הבריחה מהשמש, עשויים לצאת מצדה האחר של מערכת השמש לבלי שוב. לשביטים אלה יהיה מסלול היפרבולי או פרבולי.

על פי ההשערה, מצויים כ-100 מיליארד שביטים בעננת אורט, אך מסתם הכוללת היא כמסת כוכב לכת קטן. השביטים נוצרו עם יצירת הערפילית השמשית ולפיכך הם הגופים הקדומים ביותר במעטפת השמש והרכב החומרים שבהם זהה לזה של עננת הגז שיצרה את מעטפת השמש. מקובל להניח, משיקולים דינמיים, שעננת אורט נוצרה כאשר צדק ושבתאי "זרקו" את השביטים אל עננת אורט.

בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 נמצאו כמה שביטים במרחק ממוצע מהשמש ששווה למרחקו של כוכב הלכת נפטון. מציאת שביטים אלה הביאה להנחה לפיה מצויים שביטים באזור נוסף, שקרוי חגורת קוִּיפֶּר (Kuiper Belt), שמצוי מעבר למסלולו של נפטון. לעצמים אלה, שמצויים גם בסביבתו של כוכב הלכת פלוטו, ממדים גדולים מאלה של השביטים הרגילים שמקורם בעננת אורט, כך שייתכן שמדובר בסוג שונה וגדול יותר של גופים קפואים, שקוטרם עשוי להגיע עד כמה מאות קילומטרים ולפחות אחד מגופים אלה, אריס (Eris)  גדול מפלוטו עצמו. לכן, בשנת 2006, נקבעה בכנס האסטרונומי בפראג חלוקה חדשה של מערכת השמש, לפיה פלוטו אינו כוכב לכת אלא שייך למשפחה של כוכבי לכת קטנים (פלוטוניים) שמכילה בעיקר את הגופים בחגורת קויפר.