חדשות ומאמרים

הלוח העברי, עונות השנה, חגים ומועדים

ברכת החמה

מאת: ד"ר יגאל פת-אל

ביום רביעי, ערב פסח הבא אלינו לטובה, יהיה העולם התורני כמרקחה והסיבה – ברכת החמה, מאורע המתרחש אחת ל-28 שנים. מהי ברכת החמה ומה הקשר בינה לבין מדע האסטרונומיה?

לפי האמונה היהודית נבראה החמה ביום רביעי. בריאת המאורות היוו אירוע חשוב וקידוש הלבנה, כמו גם ברכת החמה הם מצוות חשובות ביהדות כיוון שלמאורות חשיבות רבה בקביעת המועדים ולח השנה העברי.

מהו לוח השנה?

בעמק הפרת היה הלוח מבוסס על מופעי הירח. מולד הירח חל בממוצע מדי 29.5 יממות בערך ובשנה היו כ-354 ימים שהם כפולה של 12 חודשי ירח. כאשר החל האדם לעבד את האדמה, החל מעמדה של השמש לעלות ובמקביל ירד מעמדו של הירח. המאבק בין השמש (המסמלת את המין הגברי) לבין הירח (המסמל את המין הנשי) עובר כחוט השני במיתולוגיות שונות – הבבלית, ההודית, היוונית וכדומה. כדי להתאים בין 12 מחזורי הירח  לבין מחזור השמש שהיה בן 365 יום בקירוב, הומצא הלוח הירחי-שמשי, המשמש את היהדות עד עצם היום הזה לפיו יש התאמה בין מחזור החמה, הנמדד בין שני מעברים של החמה בנקודת שוויון האביב, ל-12 ירחים. ההפרש בין שני המחזורים, שהוא כ-11 ימים, מתקזז בהוספה של 7 שנים מעוברות בכל מחזור עיבור של 19 שנים שהוא פרק הזמן שבו המצב ההדדי של הירח, השמש וכדור הארץ חוזר על עצמו.

לפיכך, נודעה חשיבות רבה לקביעת אורך השנה המדויק. כבר במצרים העתיקה ידעו המצרים כי אורך השנה הוא 365 ימים ו-6 שעות. הלוח המצרי היה שמשי בעיקרו ולכן היה צורך לטפל רק ברבע היממה העודפת. המצרים מצאו פתרון יצירתי ומדי 1460 שנה נחוגה שנת הפניקס, עוף החול, לציון תחילת מחזור חיים חדש (מספר זה נובע מחלוקה של 365 ימים ברבע יממה). אורך שנה של 365.25 יממות היה מקובל עדיין בימי יוליוס קיסר והוא אכן הוסיף יממה אחת (ארבעה רבעים) למניין ימי חודש פברואר, מדי ארבע שנים ובכך הנהיג את הבסיס לעיבור.

הלוח הירחי-שמשי ששימש את היהדות התבסס על  מחזור הירח וכן על אורך השנה.  עד שנתבטלה הסנהדרין, הוכרז ראש חודש לפי עדותם של שני עדים שראו את הירח בן יומו. אולם כשנתבטלה הסנהדרין, היה צורך לקבוע מראש את לוח השנה מבלי להסתמך על עדותם של העדים, אלא לפי חישוב מדויק מוסדר מראש. לצורך כך, היה צורך בחישוב מדויק של אורך השנה השמשי.

ארבעת התקופות וברכת החמה

לפי ההלכה מחולקת השנה לארבע תקופות: תקופת ניסן, שהיא תקופת האביב, תקופת תמוז שהיא תקופת הקיץ, תקופת תשרי שהיא תקופת הסתיו ותקופת טבת שהיא תקופת החורף.  השמש נבראה בתחילת תקופת האביב בחודש ניסן (אם כי יש הסוברים שהעולם והשמש נבראו דווקא בחודש תשרי בראש השנה ולראיה אומרים בתפילה "היום הרת עולם". יש גם המפרשים שרעיון בריאת העולם עלה בתשרי והעולם עצמו נברא בחודש ניסן). כל תקופה אורכה הוא 91 ימים (13 שבועות) ו-7.5 שעות, כאשר תקופת ניסן הראשונה חלה בשעה הראשונה ביום רביעי (יום שלישי בשעה 6 בערב). תחילת התקופה הבאה, תקופת תמוז, תחול 91 ימים אחרי, כלומר 13 שבועות מאוחר יותר, אך לא בשעה 6 בערב, אם כי בשעה 1:30 אחר חצות. כיוון שבשנה אחת אין כפולה שלמה של שבעת ימי השבוע ואף לא כפולה שלמה של ימים, בשנים העוקבות לאחר שנת הבריאה לא תחול תחילת תקופת ניסן ביום רביעי, אף על פי שהיא תחול בשעה 6 בערב וכשתחול ביום רביעי, לא יהיה זה בשעה 6 בערב. רק לאחר 28 שנים (כפולה של 7 – מנין ימי השבוע, ב-4 שהוא מחזור של רבע היממה), תחול תחילת תקופת ניסן ביום רביעי בשעה 6 בערב, דהיינו, חזרה על היום והשעה בה נבראה השמש. כך, כאשר אנו חוזרים אחת ל-28 שנים לתחילת תקופת ניסן כפי שהיתה, לפי ההלכה, בעת בריאת עולם, אזי השמש חוזרת לאותו מקום בו היתה תלויה ברקיע בעת הבריאה ואז יש לברך עושה מעשה בראשית (אגב, נהוג לברך ברכה זו גם לנוכח תופעות טבע אחרות כגון ראיית שביט, ברקים, מטאורים וכדומה). השנה מלווה גם ההתרגשות האוחזת בקהילה התורנית מפאת ברכת החמה בהתרוממות הרוח נוכח העובדה שברכת החמה חלה בערב פסח, חג האביב, צירוף מקרים נדיר שלפי החישוב של מנין ימות העולם לפי האמונה היהודית חזר על עצמו רק תריסר פעמים מעת בריאת העולם.

ומה הקשר לאסטרונומיה?

עד כה עסקנו בסיבות לברכת החמה לפי האמונה היהודית, אך כפי שציינתי קודם לכן, הקשר בין הברכה לאסטרונומיה נובע מאופן חישוב המדויק של אורך השנה ומסתבר שכאן יש שתי אסכולות – התקופות לפי שמואל האמוראי והתקופות לפי בר-אדא.

לפי שמואל האמוראי שחי בבבל, אורך השנה הוא 365 יום ו-6 שעות ולפיכך אורך כל תקופה הוא 91 יום ו-7.5 שעות, כפי שהראיתי קודם לכן. תקופת ניסן גם מתחילה סביב אותו תאריך לועזי (עבור המאה ה-20 וה-21) שהוא ה-8 באפריל (אגב, תקופות ניסן החלו תמיד ב-26 במרס עד שנת 1582 שבה הונהג הלוח הגרגוריאני ובו דילגו על 10 ימים ומאז מועד תחילת תקופת ניסן הוא בתחילת חודש אפריל).

אולם קיים חישוב אחר של התקופות הקרוי התקופות לפי רב אדא (שכנראה היה אף הוא אחד האמוראים). לפי רב אדא, אורכה של תקופה הוא 91 ימים, 7 שעות, 519 חלקים (אורכו של כל חלק הוא 1/1080 של שעה או כ-3.33 שניות) ו-31 רגעים (רגע אחד = 1/76 חלק). לכן, אורך שנת חמה לפי רב אדא יהיה 365 ימים, 5 שעות ו-55.4 דקות לערך, קצרה בכמה דקות מאורך השנה לפי שמואל. אורך זה של השנה לפי רב אדא נובע מחלוקה ממוצעת של 235 מחזורי לבנה מדויקים שהם מספר מחזורי הלבנה שיש במחזור העיבור בן 19 שנים. כיוון שאורך מחזור הלבנה היה ידוע במדויק, אורך השנה לפי רב אדא ארוך מאורך השנה האסטרונומית הידועה כיום בכ-6.5 דקות בלבד בעוד שאורך השנה לפי חשבונות של שמואל גדול בכ-11 דקות מאורך השנה האסטרונומית.

אם כן, לפני פוסקי ההלכה עמדה  בעיה כיוון שיש שני אורכי שנה, אמנם נבדלים ביניהם בכמה דקות בודדות, אך לאורך אלפי שנים הסטייה עשויה להגיע לכמה ימים. ברם, הפתרון המקובל הוא לחשב את התקופות לפי השנה על פי תקופות שמואל דווקא, למרות שהיא נופלת בדיוקה מאורך השנה לפי רב אדא מהטעם הפשוט שממילא עיבור השנים אינו נעשה לפי חשבון מדויק המתחדש מדי שנה אלא לפי לוח שנקבע מראש שהוא מסודר ולכן עדיפה שיטתו של שמואל הפשוטה יותר להבנה.

וכיצד נקבע אורך השנה האסטרונומי?

למרבה הפלא, אורך השנה האסטרונומי תלוי בהגדרה של המושג "שנה". אורך השנה האסטרונומי המתאים לענייננו הוא פרק הזמן החולף בין שני מעברים של השמש בנקודת שוויון האביב (ובניסוח מדויק יותר, בין שני מעברים של מרכז השמש על קו המשווה השמימי ביום שוויון האביב). שנה זו קרויה שנה טרופית ואורכה 365 יום, 5 שעות, 48 דקות ו-45 שניות. אורכה של שנה זו שונה מאורך השנה המציין סיבוב שלם של כדור הארץ סביב השמש (ביחס לכוכבים המצויים ב"אינסוף"). שנה זו מכונה שנה סידרית ואורכה 365 יום, 6 שעות, 9 דקות ו-9.5 שניות. ההבדל בין אורכי השנה הסידרית והשנה הטרופית נובע מנקיפת ציר סיבוב כדור הארץ. יש עוד כמה הגדרות למושג "שנה" אך נסתפק בשלב זה בשתי ההגדרות האלה. אף-על-פי שלכאורה חשבונו של רב אדא קרוב יותר לאורך השנה האסטרונומית, הוא אינו תואם את המציאות כיוון שהוא נובע מחלוקה ממוצעת של מחזור עיבור בן 19 שנים ל-76 תקופות שוות. בפועל, עקב מסלולו האליפטי של כדור הארץ סביב השמש שבעטיו מהירות כדור הארץ במסלולו משתנה במשך השנה, אורכן של התקופות אינו זהה זו לזו וממילא חשבונו של רב אדא אינו מדויק אף הוא.

אגב, הרמב"ם שהיה בקיא ביותר במדע האסטרונומיה ועסק רבות בחישובים מדויקים להפליא של מופעי הירח, ליקויים ומחזור העיבור בכללותו, חישב אף הוא את אורך השנה והגיע לדיוק רב ביותר כאשר אורך השנה לפי הרמב"ם ארוך רק בכ-4 שניות בלבד מאורך השנה האסטרונומי!

ומתי מברכים השנה את ברכת החמה?

לכאורה העניין פשוט כיוון שלפי שמואל תקופת ניסן חלה בשעה הראשונה של יום רביעי אך גם על כך יש כמה אסכולות; לפי אסכולה אחת מתחיל יום רביעי עם שקיעת החמה ביום שלישי ולפי אסכולה אחרת יום רביעי מתחיל 6 שעות לאחר צהרי יום שלישי (שחל בשעה 12:41 שעון קיץ) ולפיכך תחילת התקופה חלה בשעה 18:41 ביום שלישי (שעון קיץ). גם לפי השיטה הראשונה קיימת בעיה – מתי חלה שקיעת החמה? ביום שלישי, 7 באפריל, תשקע השמש בשעה 19:04 לערך (שעון קיץ), אך זו השעה שבה תעלם מעיננו דיסקת השמש בגלל שבירת קרניה באטמוספרה של כדור הארץ, שמאפשרות לנו לראות את השמש כמה דקות גם לאחר שהיא מצויה מעבר לאופק.   השקיעה האסטרונומית של השמש (הרגע שבו מרכז השמש היה נראה כנוגע באופק לולא קרניה היו נשברות באטמוספרה) הוא 18:59 שעון קיץ (ייתכנו הפרשים קטנים לכאן או לכאן עקב מיקומו המדויק של הצופה וגובהו מעל האופק).  אולם כפי שמקובל לקבל את תקופות שמואל מפאת פשטותם, קיימת גם הדרך הפשוטה לפי עיקרון הממוצעים שמקבלת את השעה 6 בערב (שעון חורף זמן מקומי) כתחילתה של כל תקופה. כך או כך, כיוון שממילא לפי כל החשבונות האלה הרגע הראשון שבו תראה השמש בפעם הראשונה ביום רביעי תהיה, כמובן, עם זריחתה ביום רביעי (כיוון ששוב אנו נדרשים לשאלה – האם יש לברך בעת זריחת החמה הנראית או האסטרונומית מקובל לברך בעת ראיית השמש כלומר בשעה 6:21) ובשעת הזריחה יברכו רבבות יהודים במוקדים רבים בישראל את ברכת "עושה מעשה בראשית"  כאשר האירוע המרכזי יהיה ברחבת הכותל, שם השמש תראה מוקדם יותר מכל מקום המצוי ממערב לכותל.