חדשות ומאמרים

הלוח העברי, עונות השנה, חגים ומועדים

פורים בקבוצות השמים

מאת: ד"ר יגאל פת-אל

שובה של אסתר המלכה

השבוע אנו חוגגים את חג הפורים שסימן ההיכר שלו, איך לא, ממטרים בכל חלקי הארץ. גיבוריה של מגילת אסתר הם אסתר ומרדכי וגם גיבורי משנה לרוב – אחשוורוש, ושתי וכן המן ובניו. היום נתמקד באסתר המלכה וכן בדודה – מרדכי.

שמות הגיבורים, אסתר ומרדכי, היוו מקור השראה להורים רבים שביקשו לתת לילדיהם שמות עבריים, בימים בהם התרוצצו ילדים עם שמות עבריים כשרים למהדרין. אולם, מסתבר ששמות אלה נעוצים הרחק במקורות המיתולוגיים של תושבי עמק הפרת ואפילו קשורים, איך לא, אל צבא השמים.

מרדכי הוא גלגול שמו של אחד האלים הכבירים ביותר בתרבות המסופוטמית – בל-מרדוק (או מרדוכ). אותו בל מרדוק היה זה שאחראי לנצחון המוחץ על המפלצת תיאמת – אוקיינוס המים המלוחים -  וכל צבאה המבעית, וכתוצאה מניצחון זה נוצרו השמים והארץ. כה עז היה הניצחון, שעקבותיו הדהדו עד לספר בראשית, בו מסופר על "רוח אלהים מנשבת על פני תהום" (בראשית א' ב').  שרידים של נצחונו של בל-מרדוק אפשר למצוא גם בשמים בדמותה של תיאמת, המפלצת הנוראית. תיאמת התגלגלה לאחת מקבוצות השמים הגדולות יותר, השוכנת קרוב מאוד לגלגל המזלות, ואשר אפשר למצוא בשטחה, מדי פעם, את אחד מכוכבי הלכת. זו קבוצת לוויתן. שמה הלטיני של קבוצת לוויתן הוא קטוס, על שמה של מפלצת הים שנשלחה להשמיד את ארצם של קפאוס וקסיופיאה, לאחר שאלה התרברבו שבתם, אנדרומדה, יפה יותר מבנותיו של אל הים. פרסאוס הגיבור, שבדיוק חזר ממשימה במערב הרחוק בה ערף את ראשה של המדוזה, הרג את קטוס ומאז ועד היום חיים הוא ואנדרומדה באושר בשמים. כל האזור בשמיים סביב קבוצת לוויתן קרוי – הים – ובו קבוצות כוכבים המזוהות עם מים: דגים, דג-דרומי, דלי וגדי (שחציו דג וחציו גדי).  הסיפור המוכר על מלחמתו של פרסאוס (מרדוק) בקטוס (הלוויתן) הוא גילגולו היווני של סיפור מלחמתו של בל-מרדוק בתיאמת.

רמז להשראה המסופוטמית על סיפור פרסאוס, אנדרומדה והמפלצת קטוס אנו מוצאים בכתביו של הסיודוס לפיהם היתה קטוס (או קֶטוֹ) אשתו ואחותו של פוֹרקיס, שניהם ילדי פוֹנטוּס, הים, וגָאיָה, האדמה. מהזיווג של פונטוס וקטוס נולדו הגוֹרגוּנוּת, וכן הגְְרֶאָיוֹת בעלות השיער הלבן ומראה הברבור, שנודעו ביכולתן לראות את העתיד ובעין המשותפת לכולן הרואה הכל. הגורגונות והגראיות קשורות אף הן למיתוס של פרסאוס, כיוון שהמדוזה היתה אחת משלוש הגורגונות. פורקיס עצמו סימל בעיני היוונים את רוע הים (פירוש השם פורקיס הוא הקצף הנישא על הגלים בים). במיתולוגיה הבבלית היה מומו הצאצא של תיאמת ואפסו (אוקיינוס המים המתוקים) והוא סימל את קצף הגלים (מתוך האנציקלופדיה של קבוצות הכוכבים).

מעניין יותר בהקשר לפורים הוא סיפורה של אסתר. רבים סבורים שמקור השם הוא בעישתר, אלת האהבה והפריון ששימשה לעתים גם כאלת המלחמה האכדית. עישתר - שקשורה בין היתר לחיזורו ומותו של תמוז (דום-עוזי) ומותו של השמש מדי שנה בסתיו ובחורף וכן לסיפור ירידתה של עישתר לשאול – היתה בתו של סין (הירח) ואחותו של שמש, והתגלגלה מאוחר יותר לאפרודיטה, אלת האהבה והיופי היוונית, הידועה גם בשמה הלטיני – וונוס. קיים דמיון גם בין שמה של עישתר לשמה של אלת התבואה והפריון עשתורת שמהווה את  אחד הגלגולים של עישתר באזור כנען וצידון.  שני השמות, אסתר ועישתר, קשורים ישירות לכוכבים: אסטל או אסתר הם השורש למילה המתארת כוכב בלטינית או ביוונית ואילו עישתר (וכן עשתורת) יוצגה בשמים על ידי הכוכב בה' הידיעה, הוא כוכב הלכת נוגה, שהוא גרם השמים הזוהר ביותר אחר השמש והירח. נוגה קרוי בלטינית וונוס, על שמה של האלה בעלת בתפקיד המקביל לזה שמילאה עישתר במיתולוגיה המסופוטמית.

נוגה, שבהירותו מאפילה על בהירות כל גרמי השמים למעט הירח והשמש, הוא גרם השמים הבולט ביותר בשמי הערב או הבוקר לאחר הירח. כיוון שנוגה קרוב לשמש (מסלולו מצוי בין מסלול כדור הארץ לבין השמש) הוא ייראה תמיד או בערב או לפנות בוקר. מסיבה זו ראו בו היוונים קדמונים שני כוכבים שונים; הכוכב הנראה בשעות הערב היה קרוי ביוונית הספרוס, הוא שמו של הכוכב נוגה הנראה במערב ואילו בעת המופע שלו ככוכב בוקר הוא היה קרוי בשם פוספורוס – מבשר האור (ידוע יותר בשמו הלטיני, לוציפר), או אאוספרוס – מבשר השחר. האחרון מקביל לשם העברי העתיק של נוגה במופע הבוקר שלו – הילל בן שחר ("איך נפלת משמים, הילל בן-שחר; נגדעת לארץ, חולש על-גוים" ישעיהו יד, יב). הבבלים, שהיו בעלי ידע אסטרונומי מפותח, ידעו שמדובר למעשה בכוכב לכת אחד וראו בו כאמור את האלה עישתר, שלעתים תפקדה כאלת האהבה ולעתים כאלת המלחמה, ממש כמו נוגה שלעתים סימל את חמימות הערב ולעתים את צינת השחר. בתקופה שבה הבינו היוונים שמדובר באותו גרם שמים הם קראו לו אפרודיטה, גלגולה היווני של עישתר ושם זה התגלגל לשמה הלטיני של אפרודיטה – ונוס, שמו הרשמי כיום.

והיכן אפשר למצוא את כל אלה בשמים?

קבוצת לוויתן

קבוצת לוויתן ייצגה את תיאמת שנוצחה בידיו של בל מרדוק. בשבועות אלה אפשר לראות את קבוצת לוויתן מעל האופק הדרום מערבי עם השקיעה. הקבוצה עצמה שוקעת בסביבות השעה 22:00 השבוע. ראשה של הקבוצה מצוי ממש מערבית לקבוצת שור ולצביר הכימה וצורתו כצורת מחומש (אפשר להיעזר

קבוצת פרסאוס

פרסאוס, הגלגול היווני של בל מרדוק מקור השם מרדכי, מצוי כמה מעלות צפונית לצביר הכימה וצורת הקבוצה כצורת צריף מחודד שקצהו הצפוני מצביע לכיוון הקסיופאה.

ביום שלישי, 2 במרס, תחלוף תחנת החלל הבינלאומית ממש בתחומי שתי הקבוצות, לוויתן ופרסאוס (ראו להלן).

קבוצת בתולה

קבוצה זו סימלה עבור עמי הפרת והעמים השמיים את עישתר ועשתורת. כמה סופרים יווניים ראו בה את אפרודיטה.  קבוצת בתולה נראית מעל האופק המזרחי החל משעות הערב המוקדמות והשנה היא מעניינת במיוחד הודות לאורח חשוב המתארח בה – כוכב הלכת שבתאי על טבעותיו. ביום שלישי, 2 במרס, יחלוף הירח כמה מעלות דרומית לשבתאי ולמחרת, ביום רביעי, הוא יחלוף 3 מעלות דרומית לכוכב ספיקה, הכוכב הבהיר ביותר בקבוצת בתולה.

נוגה

סמלי הדבר, שנוגה, שסימל את וונוס, אפרודיטה, עשתורת ואת עישתר, מקור שמה של אסתר, הוא כוכב הלכת הבולט ביותר בשמים בתקופה זו.  אפשר לראותו בימים אלה מיד לאחר השקיעה מעל האופק המערבי כשהוא שוקע כשעה לאחר שקיעת השמש. מדי יום נוגה מתרחק מהשמש ופרק הזמן שאפשר לראותו אחר השקיעה, גדל.  כעת מצוי נוגה בקטע המסלול שלו המרוחק מהארץ ולכן בטלסקופים קטנים הוא נראה כעיגול כמעט מושלם, כיוון שאפשר לראות כמעט את כל פניו המוארות הפונות לעברנו.  בימים רביעי וחמישי, 4  - 3 במרס, יחלוף נוגה כחצי מעלה בלבד מדרום לכוכב הלכת המרוחק אורנוס. קשה מאוד יהיה להבחין באורנוס, גם בטלסקופ, בגלל השמים שעדיין מוארים.

ואיך אפשר בלי המן הרשע?

עם תחילת מיפוי השמים המודרני במאה ה-17, התפתחה באירופה אסכולה של אסטרונומים נוצריים, שביקשה לתת לקבוצות הכוכבים שמות המזוהים עם דמויות ואירועים מכתבי הקודש – הברית הישנה והחדשה. אחד מנציגי אסכולה זו היה קסיוס פיליפוס זאסן, אסטרונום הולנדי בן המאה ה-17. ממש סמוך לראשו של פגסוס, הסוס המכונף שנשא את פרסאוס הגיבור על גבו, בינו לבין מזל דלי, מצויה קבוצת כוכבים קטנטנה ששמה אקולאוס – הסוס הקטן. קבוצה זו שוקעת בימים אלה בדיוק בעת שקיעת החמה. קסיוס ראה בקבוצה קטנטנה ונשכחת זו את "סוסו של המלך" הסוס שעליו התאווה המן הרשע לרכב.